ט"ו בשבט עבר וחלף אבל הוא הזדמנות טובה להביט קצת אל הטבע שסביבנו גם למי שהוא עכבר כפר וגם לעכברי העיר..
במייליתון זה של היחידה להתפתחות הילד בקהילה (כן זה השם הרשמי והארוך של הצוות הטיפולי במרכז) שמחות לצרף זיכרונות, המלצות לטיולים, מידע ומתכונים בסימן טבעי.

רובינו גרות בעיר ולכאורה לא קרובות לטבע אבל אם נביט סביבנו נגלה שאנו מוקפות בטבע עירוני. המושג "טבע עירוני" משלב בתוכו את התפישה ששטחים פתוחים וטבעיים הם חלק בלתי נפרד מן העיר ומתהליכי התכנון שבה, אלה יכולים להיות שטחי חורש או יער שלא בנו בהם, פארקים טבעיים, ואדיות וכו'.
כשאני יוצאת לטיול לילה עם הכלבה שלי בחיפה אני בהחלט מרגישה בתוך ג'ונגל עירוני לצד האספלט והבניה המואצת של הפרויקטים של תמ"א בשכונות. תוך כדי הליכה אנחנו תמיד נתקלות בבעלי חיים, פליטי ואדיות שמחפשים מזון ואת שטחי הטבע שפעם היו יותר נפוצים בעיר ושלצערי הולכים ומתמעטים . להלן מבחר בעלי חיים שפוגשים אחרי 22:00 ברחובות:

חזירי בר- כמובן והרבה! היום עם הפחים החדשים שפוזרו בעיר קשה להם יותר להפוך אותם ולחפש שאריות מזון

אז צאו מדי פעם בשעות הלילה לרחובות, לא תאמינו מה תפגשו...

בילדותי, בבית הספר היסודי ששכן ליד גבעות כורכר ולא רחוק מן הים. מעבר לשעות הלימוד, השיעורים, המורים והמבחנים. היה גם חוג אחד, אליו רשמו אותי הורי, כדי להוסיף בי אהבת הארץ והטיולים והרחבת הידע על הצומח והחי בו. החוג נקרא חוג ידיעת הארץ והמורה – שמו היה יפת. איש ארץ ישראל הישנה והטובה. עם שפם כמובן. (האמת שלא בטוח, אבל כך אני זוכרת) מלא סיפורים ורשמים שטבועים בו.
מיד עם סיום הלימודים, פעם בשבוע, הלכנו דרך קבע ל"הרי גרינטל" – כך קראו לאותן גבעות כורכר, שופעות שבילים, פרחים ופרפרים. עולם ומלואו בשבילנו הילדים. גם סבא נחום שלי היקר ז"ל (שנפטר לפני חודשיים, השנה), היה חלק מהחוג הזה. בכל פעם שיצאנו לטיול מעט רחוק יותר ויפת היה זקוק למלווה נוסף, היה סבא שלי קופץ מיד על ההזדמנות לצאת ולטייל. בשבילי זו היתה גאווה גדולה שסבא שלי מצטרף.
אבל בדרך כלל, פשוט יצאנו משער בית הספר (את הילקוטים השארנו באחת הכיתות) והלכנו אל הגבעות. הכרנו אותן היטב. בהרגשתנו הן היו שלנו והיינו יכולים לטייל בהן לבד. מלבד סיפורים על תולדות המדינה ועל הצומח סביבנו, תמיד היה יפת מבשל לנו משהו מן הצומח סביב. פעם היו אלה קציצות מ"חובזה" ופעם לימד אותנו כיצד לכבוש זיתים וגם לפעמים היה מכין לנו "סוכריות"- הלא הן קליפות תפוזים מסוכרות. הוא הכין אותן בסיר ישן על גזייה קטנה. זה לקח קצת זמן... ואנחנו שמחנו על ההזדמנות שיש לנו להתרוצץ על ובין הסלעים, להתחבא בכוכים שבהם וליהנות מהטבע. אז יותר מכמה שזה טעים, זה פשוט מעלה זכרונות נעימים....

קליפות תפוזים מסוכרות:
המצרכים
7-8 תפוזים עם קליפה עבה,                                                    
סוכר, מים
סיר גדול עם תחתית עבה
אופן ההכנה
קולפים את התפוזים ( מהפרי עצמו אפשר להכין סלט פירות )
משרים את הקליפות בקערה עם מים קרים למשך יום, כדי שהמרירות תצא. צריך להחליף את המים בערך כל שעתיים.חותכים את הקליפות לרצועות דקות, שמים את הקליפות בסיר, שופכים עליהן קילו סוכר ומשהים את הסיר במקרר לכמה שעות.מוסיפים לקליפות 2 כוסות מים ומבשלים על הגז.
כשהמים רותחים, מקטינים את האש ומבשלים תוך בחישה מפעם לפעם עם כף עץ, עד שהקליפות מגיעות לנקודת הקרישה. איך יודעים לזהות את נקודת הקרישה? אחרי בערך שעה - שעה וחצי, לוקחים קצת נוזל מן הסיר בכף, מחכים מעט ואז הופכים את הכף. אם הנוזל נשאר תלוי על הכף, זאת נקודת הקרישה. אם לא - ממשיכים לבשל עוד מעט.
מכבים את האש, פורסים עיתון על מגש ועליו מניחים נייר פרגמנט, מוזגים את הקליפות החמות (ללא המים) אל המגש, ומצננים.
כאשר הקליפות קרות שמים אותן בכלי זכוכית סגור ומאחסנים במקרר.
בתיאבון! 

גן יער הוא גן ילדים שהפעילות בו מתנהלת בחוץ. סדר היום, דומה לסדר היום של גן במבנה והתכנים שלו יכולים להיות זהים אך כמובן שהם מגיעים עם זיקה לעובדה שאנחנו נמצאים בטבע. המודל התחיל בסקנדינביה לפני כ- 30 שנים, מאז נפוץ ברחבי העולם באירופה, בארה"ב, באוסטרליה, וגם בישראלואפילו נפתח השנה כאן בטירת כרמל. מה מיוחד בגן יער? להלן מס' דגשים על פי רון מצלר, גנן גן יער מדברי במצפה רמון:
1. אין צעצועים – יש כלי עבודה: הרציונל שעומד מאחורי העניין הוא להוציא את הילדים מאזור הנוחות שאליו הם רגילים שבו הכל מובנה ומוכן לקראתם, אין את פינת הבית או את פינת הרופא המסורתיות, בתוך הריק מתאפשר לילדים ליצור את המשחק החופשי שלהם מתוך עולמם הפנימי והמלא בדמיון ולא מקבע אותם אל תוך תבניות.
2. קרקע לא ישרה – טיפוס על עצים: כשהילדים נמצאים בחוץ והולכים על קרקע לא מיושרת ומטפסים על עצים מערכות שיווי המשקל, התחושה העמוקה עובדות שעות נוספות מבלי שנשים את תשומת ליבנו על העניין.
3. מרחב נשימה ומרחב לפעילות – המרחב הטבעי הפנוי מעומס של גירויים מאפשר לילדים את המקום להיכנס עמוק יותר לתוך העשייה שבה הם נמצאים, גם הצוות נהיה הרבה יותר פנוי משום שהוא לא עסוק בלהפעיל את הילדים אלא הוא נמצא שם על מנת לתמוך בעשייה שלהם.
4. כושר גופני ובריאות כללית פיזית ונפשית –הילדים מהר מאד מגיעים למצב שבו הם מצליחים לגמוע מרחקים ברגל, מחקרים על גנים דומים ברחבי העולם מראים שהילדים בגנים מהסוג הזה חולים פחות מגנים אשר מתקיימים במבנה.
5. התמודדות עם פחדים – העשיה בחוץ מפגישה את הילדים עם התמודדות עם פחדים כגון פחד גבהים, פחד לנוע, פחד מלהתלכלך.
6. תחושות הצלחה והעצמה – המפגש של הילדים עם הצרכים הבסיסיים של החיים כמו הכנת אוכל או הבאת ציוד, התמודדות עם מזג אויר משתנה, הליכה באזורים יותר מאתגרים שמפגישים את הילד באופן יומיומי עם הצורך להתמודד ומתוך ההתמודדות לגדול. כשאנחנו נמצאים בחוץ האתגרים נמצאים איתנו כל הזמן, מה שמאפשר לילד לפגוש כל הזמן את גבולות היכולת שלו ולאט לאט, בקצב שלו, להצליח להרחיב אותם.
7. ילדים וגננים לומדים לסמוך אחד על השני: כולם נמצאים יחד וצריכים לעשות מאמץ משותף כדי לבנות מחסה, להכין אוכל ולהתמודד עם הקשיים שהטבע מזמן.

רוצות להבין איך בפועל גן יער מתנהל, להלן פירוט סדר היום לדוגמה של גן היער המדברי :
8:00-8:45 הגעה: הילדים מגיעים ומכינים יחד ארוחת בוקר שכוללת: הכנת בצק, טחינה, וירקות. הדלקת האש והכנת פיתות על הסאג', במקביל ברחבי החורשה ישנה מחצלת ועליה מעט ספרים וקוביות עץ קטנות למי שאינו מעוניין להיות שותף בהכנת ארוחת הבוקר. בסיום ההכנה הילדים שוטפים ידיים.
9:30 מפגש: מתיישבים למפגש בוקר, הנושאים עוסקים בעונות שנה וחגים עם חיבור לטבע. לדוגמא – הכנת מחסות לחורף - חוקרים עם הילדים מחילות שונות ובונים ביחד איתם מחסה במשך התקופה.
9:45 ארוחת בוקר – ארוחת הבוקר מתחיל ה עם שיר ברכה קצר ואז כל ילד מקבל לידיו פיתה (שהכנו) עם טחינה וירקות.
10:15 זמן בחירה/משחק חצר, על פי בחירת הילדים, בלי התערבות מבוגר למשך של כחצי שעה.
11:00 זמן לעשייה – זה השלב בו הצוות מזמין את הילדים לעשות דברים הקשורים בעונה בחג, במקביל קיימת פינה אחת קבועה ביום והיא שטיפת הכלים
13:00 אוכלים פרי ומפגש סיכום יום.

בקרקרים האלה נתקלתי בטיול לצפון עם חברים קרובים שתמיד יש מה ללמוד מהם... בעצירה הראשונה כשחילצנו עצמות, נשמנו קצת אויר וקיווינו חזק חזק שהשקט במושב האחורי ימשיך לשרור במכוניותנו לעוד שעה, פתחה החברה הטובה קופסת אוכל מהודרת שבין רגע הפכה לקופסת אוצר, אוצר מהטבע ועוד כזה שאפשר לנשנש... כל הזמן. הקרקרים הפכו למצרך קבוע שעומד על השיש שלנו בתוך קופסת זכוכית שקופה עם מכסה אדום שבראשו לב, ואי אפשר לעבור לידה מבלי להשחיל את היד.
כמות: 2 תבניות תנור
חומרים:
לחומרים היבשים כל הגרעינים טבעיים
3/4 כוס ועוד כף (120 גרם) גרעיני חמניות
3/4 כוס (120 גרם) זרעי פשתן
1/3 כוס ( 60 גרם) זרעי צ'יה
1/3 כוס (55 גרם) גרעיני דלעת
1/3 כוס (55 גרם) שומשום
1/2 כוס+ 1 כף (70 גרם) קורנפלור (עמילן תירס) או קמח טפיוקה או 6 כפות (90 גרם) קמח חומוס
2 כפיות סוכר קנים, דמררה או חום
כפית וחצי מלח דק
3/4 כפית פלפל שחור גרוס
לחומרים הרטובים:
כוס וחצי (375 מ"ל) מים רותחים
1/4 כוס שמן זית
2 כפות טחינה גולמית (מלאה או רגילה)
הכנה
1. מערבבים את כל החומרים היבשים בקערה בינונית.
2. מערבבים את כל החומרים הרטובים בקערה נוספת.
3. יוצקים את החומרים הרטובים על החומרים היבשים, ומערבבים נמרצות למשך דקה. התערובת תהיה נוזלית למדיי.
4. מחממים תנור ל- 170 מעלות.
5. מרפדים תבנית תנור שטוחה בנייר אפיה ויוצקים חצי מהתערובת לתבנית (חצי תערובת שוקלת 475 גרם). בעזרת גב כף משטיחים בסבלנות את הבלילה לקבלת משטח אחיד ודק. משהים ל- 10 דקות.
6. אופים 45 דקות (לאחר 25 דקות לערך מומלץ לסובב את התבנית שבתנור ליצירת אפיה אחידה).
7. מוציאים מהתנור, מניחים את נייר האפייה עם הקרקר הענק על משטח השיש ומרפדים את אותה התבנית בנייר אפייה חדש.
8. מוסיפים לבלילה שנותרה בקערה 3-2 כפות מים רותחים, מערבבים היטב ויוצקים לתבנית, משטיחים בסבלנות לקבלת משטח אחיד ודק ומכניסים מיד לתנור (ללא השהיה), אופים 40 דקות. מסובבים את התבנית אחרי 20 דקות (זמן האפייה בפעם השנייה מתקצר ב- 5 דקות בשל ספיגת הנוזלים המרובה). מצננים היטב ושוברים לחתיכות לא אחידות בגודל הרצוי. שומרים בקופסא אטומה- נשמר כשבועיים!

עין קדם ונחל נדר- ממש כאן בטירת כרמל!
מסלול קליל ונחמד שצוות ניצנים מכיר היטב, הולכים לאורך מסלול נוח ובסיומו מגיעים למעיין עין קדם המקסים. מתאים בכל ימות השנה.
הגעה מטירת הכרמל: נוסעים מזרחה עד לקצה רחוב החרוב. משם יוצאים ברגל מזרחה עם סימון השבילים הכחול, והולכים כ-1 ק"מ עד שמגיעים למפגש עם סימון השבילים השחור. מכאן ממשיכים בסימון השחור ומתחילים לעלות באפיק נחל נדר, תוך כ-15 דקות מגיעים למעיין.

ואדי התשבי - נחל היורד בין שכונות רמת התישבי וכרמל צרפתי, ומתחבר אל ואדי לוטם. בשנת 2013 פתחה קהילת חיפה והסביבה של החברה להגנת הטבע במבצע להכשרת השביל מחדש, על מנת ליצור גישה לטבע לתושבי השכונות הסמוכות, לחשוף בפניהם את היופי והחשיבות שלו, ולעודד הגנה עליו.מסלול הטיול בוואדי כולל הליכה בחורש ים תיכוני עשיר, עם פריחה עונתית.

נחל שיח ובוסתן כיאט - ואדי שיח הוא פלא חיפאי: לאורך שני ק"מ נפגוש בוסתן ובו בריכות מים ועצי פרי, מערה בעלת שתי קומות, אתר ארכיאולוגי חשוב, ולמרבה ההפתעה גם שני מעיינות השופעים מים רבים לאורך כל השנה - כל זה ממש באמצע עיר גדולה.
הגעה: ניתן להתחיל את המסלול בשכונת כבאביר, ולרדת ב"שביל יפתח", הקרוי ע"ש יפתח שרייר, בן השכונה. השביל הולך מזרחה על גדת הוואדי, ונשקף ממנו נוף מרשים של הוואדי, העיר והים. בהגיענו אל מעלה הנחל נחצה את האפיק, נשנה כיוון ונרד עם השביל המסומן מערבה. אפשרות שניה היא מסלול קצר יותר שמתחיל במעלה הנחל ליד בית ספר יסודי הרצל. המסלול מסתיים סמוך לבית הקברות, בבוסתן שנבנה בשנות ה-1930 על ידי משפחת כיאט החיפאית הוא כולל בריכות, תעלות, ועצי פרי כגון רימון, תות, תאנה וקלמנטינה. בשנות ה-1970 המקום הועבר לידי עיריית חיפה, ומאז הוא עומד עזוב ומוזנח. “הקואליציה למען בוסתן כיאט", בה שותפה החברה להגנת הטבע, פועלת לתחזק את המקום, ולהביא את העירייה לקחת אחריות על הבוסתן.

נחל יגור- בצדו המזרחי והתלול של הכרמל יורד לו בסדרת מפלים מרהיבה נחל יגור, שנקרא על שם הקיבוץ שלמרגלותיו. המסלול, שמתחיל במעיין בכפר עוספיא, אינו ארוך אך אתגרי בשל הירידה התלולה שבו, שממנה נשקף נוף מרהיב לכל אזור העמקים.
• הגעה לנקודת ההתחלה בעוספיא: ניתן להגיע לעוספיא בכביש 672, בנסיעה צפונה מהישוב דליית אל כרמל או בנסיעה דרומה מצומת דמון. נקודת ההתחלה היא כאמור בעין אל-בלד. המעיין נמצא ליד דרך היוצאת צפונה מכיכר השכונה המזרחית, סמוך למגדל המים של הישוב.
• הגעה לנקודת הסיום בקיבוץ יגור: . ממש לפני שער הכניסה לקיבוץ ישנה פנייה ימינה לחוות סוסים ומגרש כדורגל. בקצה המגרש מחנים את הרכב. כאן ניתן לראות את הסימון האדום של המסלול וכן את סימון שביל ישראל
אז אז קדימה צאו לטייל!

*החול יכול - מקום מעניין לפעילויות צוות וילדים - ממליצה ענבל בן יהודה :)

ממש על סף גיל הטפשעשרה, גיל ההתבגרות. כל שנה והתווית המודבקת לה.
כשאני שוברת את הראש מה לכתוב, בסוף אני נשארת בעיקר עם הרבה תודות לצוות הרכזות השונות, לצוות המחנכות במעון, לצוות המנהלה, למטפלות במחלקה הטיפולית, לצוות המנהלה, למדריכות ההורים, ובכלל לכולכן.
אנחנו נמצאים השנה במקום טוב של התפתחות, פרוייקטים שונים קורמים עור וגידים ומתבססים: המכללה היישומית, החנוטף, שיפוץ מבנה "בן צבי", בניית שלוחה חדשה עם טיפת חלב ותכנון מעון שיקומי. יש עוד אבל עוד לא עם שורה תחתונה.
היו שנים קשות, נראה לי ששנה זו אינה אחת מהן לשמחתי. העיר גדלה ואיתה גם המרכז, די לראות את היושבות כאן שאינן מהוות אפילו את כל הצוות כדי להבין את העוצמה המקצועית והערכית שלנו.
אפשרי לומר שאני גאה, כן גאה בנו ובמה שבנינו ועוד נבנה כאן. ארגון שהוא משמעותי לעיר ומשמעותי לארץ בתחום של הגיל הרך ובתחום החברתי השואף לשינוי פני השירותים הניתנים כאן לילדים ולמשפחותיהם. איכות של שירות כזה מביאה איתה תקווה ורווח טובה לילדים, למשפחות ולצוותים.
בסוף כפי שאתן שומעות יוצאות לי מליצות חזוניות כאלה אבל כשפורטים אותן ליום יום ולמטבעות קטנים נשארות אנחנו, נשים במסע, ביחד וכל אחת לחוד ואני רוצה להתייחס לחדשות שהצטרפו השנה בשיר של ויסלבה שמבורסקה שאולי חלק מכירות.

אז אחרי הכניסה למרכז אני מקווה שכולכן חדשות כוותיקות מרגישות מובנות גם בין השורות ומצליחות להישמע לעומק.
מזל טוב לכולנו, !

שלום ותודה לכולם,
התבקשתי לומר כמה מילים בשם המתנדבים לחגיגת יום ההולדת למרכז.
אני מבינה שאני בסביבה אוהדת ...נעשה את זה קליל :)
יום ההולדת, בכלל, מתחיל בהריון - שהוא לבדו אינו תמיד קל ..לוקח זמן, כבד, לא תמיד מתאים
הלידה , גם היא לא תמיד קלה - לוקחת זמן, כואבת ..
אבל בסוף, בסוף התהליך - הילד או הילדה , או במקרה שלי - שניים , הם המתנה , וככזו ראוי שנחגוג .
שמחתי שבאמת המרכז שחי ופועל כל השנה עם הצוות שלו , רואה אותנו המתנדבים כחלק בלתי נפרד ממנו , ואנחנו זוכים לנקודות ההשקה יחד.
המפגשים יוצרים עוד יוזמות אשר תורמות ומתרימות . מפרות את שני הצדדים, וכך נולדים עוד ועוד ילדים ופרויקטים.
וגם לנו המתנדבים , כל פעילות לוקחת זמן, לא תמיד מתאימה, לפעמים לא מצליחה וכואבת..
אבל כשיש תוצאה, ויש מי שנהנה ושמח- זו המתנה שלנו .זה הילד גם שלנו.
אני וכולנו שמחים להיות חלק מהצוות, מהמקום .
היום רואים במרכזים מסוג זה (דגש על המילה מרכז ) אבן שואבת ושילוב בכל הערים והמועצות- ואני בטוחה שהמקום הינו מהווה מקום להשראה ואתם/ אנחנו - חוגגים כבר 11 שנה. 11 זה 1 + 1 , ו 1+1 זה שניים, ושניים זה תמיד ביחד...
ואני מאחלת למרכז הרבה עשייה - ובאהבה.
* * *
בשתי מילים, אני את המרכז הכרתי במקרה. הגעתי למטרה מסוימת , התאהבתי ונשארתי
אני בטוחה שזה כמעט הסיפור של כולנו.
ומי שמאמין בערך הזה כדאי שיאמץ אותו לעצמו , יחפש משהו שהוא אוהב וטוב בו.
אז אם טרם תרמתם זה הזמן - תנו מעצמכם ולעצמכם מתנה (רמב"ם)
כי רק יד פתוחה נותנת ומקבלת (ספר דברים)
ומחקרים מוכיחים כי מתנדבים הם אנשים מאושרים יותר
מחכה לחגיגות בת המצווה :)
מיכל רבינוביץ / מעצבת סביבות חינוכיות

ועכשיו קצת תמונות מהיומולדת...

בקרוב במכללה היישומית של מרכז הפעו"ט

מזל טוב לילידות חודש פברואר:
בת שבע חבר, עליזה פרדה, מלי גרשון
מאיתנו :)